הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

בהמשך לעיוננו במצוות פדיון הבן, ישנם שני מנהגים מפורסמים שכל אחד שמע עליהם: חלוקת שום וסוכר בעת פדיון הבן, והאמירה הידועה שמי שאוכל בסעודה זוכה כאילו צם פ"ד תעניות. האם מדובר בהלכה, במנהג, או באמירה עממית בלבד? מנהג חלוקת השום והסוכר — מנהג ולא הלכה נוהגים לחלק שום וסוכר בעת פדיון הבן. חשוב לציין כבר בפתיחה: הדבר הזה הוא מנהג ולא הלכה. בספרי האחרונים מצאנו עשרות טעמים מדוע מחלקים דווקא שום וסוכר. יש פוסקים שכותבים שהדבר הוא שטות גמורה, ויש המאריכים בטעמי המנהג. נציין כאן כמה טעמים מעניינים. הטעם מהגמרא — מוציא קנאה ומכניס אהבה הגמרא במסכת בבא קמא דף פ"ב מונה חמישה דברים שנאמרו על השום, ואחד מהם הוא ש"הוא מכניס אהבה ומוציא קנאה". מכאן מסבירים: היות ומצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה מאוד, יכולים אנשים מהקהל לקנא ולשאול "איך הוא זכה ולמה אנחנו לא זכינו?". לכן מחלקים שום שמוציא את הקנאה ומכניס אהבה. הטעם הסמלי — מתיקות ומרירות בעבודת ה' יש המסבירים שכאשר אדם רוצה לפדות את עצמו, להתעלות ולהיפדות מהעולם הזה, עליו לדעת שיש מצבים שזה "סוכר" — מתוק, וי...

  בפרשת קורח אנו מוצאים את מצוות פדיון הבן. לאחר שקורח ועדתו חלקו על משה ועל אהרון ועל מעמד הכהונה, הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לתת תרומות ומעשרות לכהנים, ובכך מחזק את מעמדם של הכהנים בקרב עם ישראל. אחת המצוות המרכזיות שמופיעות שם היא מצוות פדיון הבן. מהי מצוות פדיון הבן? כאשר נולד לאדם ילד ראשון, בן, ברוך השם, יש מצווה לפדות אותו מהכהן. האב לוקח חמישה סלעים, ביום ה־31 לאחר הלידה, ומביא את הילד לכהן. הוא אומר לכהן: "זה הבן שנולד לאשתי ואני רוצה לפדות אותו". כביכול הילד שייך לכהן, והאב נותן לו חמישה סלעים — ובזה הוא פודה את הילד שלו, והילד נשאר אצלו. מתי חלה המצווה — היום ה־31 מצוות פדיון הבן חלה רק לאחר שעברו 30 ימים מעת הלידה. רק אז יודעים שהבן הוא בן קיימא, ולכן פודים אותו ביום ה־31. האם פודים ילד שנולד בניתוח קיסרי? זוהי השאלה המרכזית של השיעור. את פדיון הבן עושים רק לילד הראשון שנולד בצורה רגילה, מן הרחם. כאשר מדובר בניתוח קיסרי, הילד נחשב "פטר הבטן" ולא "פטר רחם" — ולכן הוא פטור ממצוות פדיון הבן. יתרה מזאת: גם אם הילד הבא בתור ייוולד בלידה רגילה,...

  יש שיעורים שמתחילים בשאלה הלכתית קטנה, ופותחים שער שלם להבנת היהדות. השיעור הזה הוא בדיוק כזה. מילה אחת בברכת ההפטרה — "אחור" — שאינה בפסוק המקורי בישעיהו, מובילה אותנו דרך מחלוקת בין רבי ברוך אפשטיין לאביו בעל ערוך השולחן, ומגלה את אחד מעמודי התווך של היהדות. הרקע ההלכתי: למה אנחנו קוראים הפטרה בשבת? התוספות יום טוב במסכת מגילה מביא רקע היסטורי מרתק. בימי אנטיוכוס הרשע נגזרה גזירה על עם ישראל שלא לקרוא בתורה בשבתות. כתגובה, תיקנו חכמים לקרוא בנביא מעין הפרשה — כלומר, פרק מן הנביאים הקשור בתוכנו לפרשת השבוע. המבנה התקנתי מדויק: כשם שבתורה יש שבע עליות בשבת, כל אחת בת לפחות שלושה פסוקים, כך נקבע לקרוא בנביא עשרים ואחד פסוקים — שבע כפול שלוש. גם לאחר שהגזירה בטלה, השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן רפ"ד) שנשארה התקנה עומדת לדורות. נוסח ברכת "נאמן אתה" — המקור והגרסאות לאחר קריאת ההפטרה, מברך המפטיר ברכה מיוחדת: "נאמן אתה ה' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם " המקור לנוסח זה מובא במסכת סופרים פרק י"ג. אך כשמעיינים שם היטב...

  בשיעור הלכה יומית זה מבית המדרש בבית שמש, שכונת מגדל־אור, הרב חדד חושף סוד עתיק שגילה רבי יהושע בן חנניה לקיסר אנטונינוס: למה למאכלי השבת יש טעם וריח שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר בעולם? התשובה — "תבלין מיוחד ושמו שבת" — פותחת מסע דרך הבן איש חי, האר"י הקדוש, ואדמו"ר הזקן, ומלמדת אותנו איך להכניס את עומק השבת לכל פרט ופרט בהכנותינו. השאלות המרכזיות שנענה עליהן מדוע שאל הקיסר אנטונינוס דווקא על טעם מאכלי השבת? מה הסוד הלשוני שמסתתר במילה "תבלין" לפי הבן איש חי? למה האר"י הקדוש ממליץ לומר "לכבוד שבת קודש" בעת ההכנות? מה ההבדל בין הכנת שבת בדיבור לבין הכנת שבת במחשבה? איך אפשר לקיים "מחשבה לכבוד שבת" כשאי אפשר לדבר — למשל במרחץ? פתיחה — שאלת אנטונינוס לרבי יהושע בן חנניה הגמרא במסכת שבת (דף קי"ט עמוד א') מספרת שהקיסר אנטונינוס שאל את רבי יהושע בן חנניה: מדוע למאכלי השבת יש ריח וטעם מיוחד שאין כמותו? השיב לו רבי יהושע: "תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין בו, והוא נותן ריח טוב." מכאן שהשבת עצמה היא ה"תבלין...

פתיחה — מקרה מצוי בערב שבת כל אחת יכולה לתאר לעצמה את הסיטואציה: אישה חוזרת מהעבודה ביום שישי של חורף, ממהרת להכין חלות לכבוד שבת, יש לה ילדים קטנים, ובשיא הלחץ היא מפרישה את החלה ושמה את החתיכה בצד — על מנת לשרוף אותה או להניחה בשתי שקיות ולזרוק אותה לפח. ואז אחד הילדים מגיע, רואה חתיכת בצק בצד, ובתום לב מחזיר אותה לקערת הבצק שעתידה להפוך לחלות. ואז מתעוררת שאלה הלכתית גדולה: יש כאן חתיכה של תרומה — דהיינו ההפרשה לחלה — שהתערבה יחד עם בצק רגיל שעדיין לא הופרשה ממנו חלה. מה נעשה? ¹ א. הדין הבסיסי — מין במינו וביטול במאה ואחת ההלכה היסודית במקרים של תערובת חלה בבצק רגיל היא: אם זה מין במינו ויש כנגד חתיכת ההפרשה מאה ואחת של בצק רגיל — אותה חתיכה בטלה ברוב, והכל בא על מקומו בשלום. ² אבל מה קורה כאשר אין מאה ואחת כנגד חתיכת ההפרשה? כאן מתחילה הסוגיה האמיתית. ב. דעת הרמ״א בשם הסמ״ג — להישאל על ההפרשה הרמ״א בסימן שכ״ג מביא בשם הסמ״ג חידוש גדול: אפשר לעשות התרת נדרים ולבטל מעיקרא את ההפרשה. ³ ההיגיון פשוט: כמו שאדם שנודר משהו יכול ללכת לחכם ולהתיר את הנדר, כך גם כאן — צריך לומר...

  נוהגים ללוש חלות בערב שבת, והדבר נקשר בדברי הפוסקים לכבוד שבת. אך בשיעור זה מתבאר עומק נוסף: אדם הראשון נקרא חלתו של עולם, וכך מובא בירושלמי ובמדרש רבה. מתוך יסוד זה נפתח פתח להבנת המשמעות הרוחנית של הפרשת חלה, וגם להבנת שיעור ההפרשה בהלכה למעשה. מדוע אדם הראשון נקרא חלתו של עולם בשיעור הוסבר שכמו שהאישה לשה את הקמח והמים, ולאחר מכן לוקחת חלק מן הבצק ובכך מכשירה את השאר לשימוש, כך גם הקב״ה ברא את האדם מן האדמה. האדם נברא מתוך כלל המציאות, ובזכותו העולם נשלם. לכן נקרא אדם הראשון חלתו של עולם. המשל הזה מעמיד את האדם כבחינה נבחרת מתוך כלל הבריאה, בדומה לחלק המופרש מן העיסה. הקשר בין חטא עץ הדעת לבין הפרשת חלה בשיעור נקשר עניין זה גם לחטא עץ הדעת. נאמר שהאישה בערב שבת מכינה חלות ומפרישה חלה גם מתוך צד של תיקון. מאחר שחטא עץ הדעת פגם ב״חלתו של עולם״, הרי שלישת החלות והפרשת החלה בערב שבת נושאות גם משמעות של תיקון רוחני. כך יוצא שהפרשת חלה איננה רק מצווה מעשית, אלא גם פעולה שיש בה זיכרון, תיקון, ועומק פנימי. האם רק אישה מפרישה חלה אף שלעיתים מקובל לחשוב שהפרשת חלה שייכת דווקא לנשים, בשי...

מצוות הפרשת חלה היא אחת המצוות המרכזיות שמלוות את הבית היהודי בכל אפיית לחם. בשיעור הזה נעמוד על היסודות — מהיכן באה המצווה, מי חייב בה היום, ומה הדין בשאלה המעשית של לחם אורז שערבו בו קמח חיטה. מקור הציווי: פסוקי פרשת שלח כך נאמר בפרשת שלח (במדבר ט"ו): "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, בבואכם אל הארץ... והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". שני תנאים מופיעים כאן — "בבואכם אל הארץ" ו "לחם הארץ" — והם המפתח להבנת כל הסוגיה. חלה בימינו: דאורייתא או דרבנן? שני התנאים מהפסוק חז"ל למדו מהפסוק שני יסודות: "בבואכם" — ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. כלומר, רק כאשר כל עם ישראל נמצא בארצו, החיוב הוא מהתורה. "לחם הארץ" — ולא חלת חוץ לארץ. כלומר, מהתורה אין כלל חיוב להפריש בחו"ל. גזירת חכמים — "שלא תשתכח תורת חלה" מבואר בשולחן ערוך, יורה דעה סימן ש"ף, שחכמים גזרו להפריש חלה גם בחו"ל, כדי שלא תישכח תורת חלה. גם בארץ ישראל, שכיום לא כל ישראל יו...

בפרשת שלח אנו לומדים על מצוות ציצית, מצווה יקרה וגדולה ששקולה כנגד כל תרי"ג המצוות. בשיעור זה הרב מבאר תחילה את עצם משמעות המילה "ציצית", ולאחר מכן עובר לשאלה מעשית מאוד: האם אפשר לעמוד עם ציצית ליד קבר של ילד קטן או אשה? מהו לשון ציצית? בספרי הפוסקים מובא שהמילה ציצית קשורה לדבר היוצא ונראה כלפי חוץ, בדומה לניצנים היוצאים מן הפרי ומבצבצים החוצה. כך גם חוטי הציצית יוצאים מן הבגד ונראים לעין. זהו ביאור אחד ללשון ציצית. ביאור נוסף מובא בזוהר הקדוש: ציצית מלשון "להציץ". הקדוש ברוך הוא ציווה את האדם להסתכל בציצית, כדי שעל ידי כך ייזכר תמיד בתכלית חייו — לקיים את מצוות ה'. לכן גם מבואר שיש קשר בין תכלת לבין תכלית: כאשר האדם רואה את הציצית, הוא נזכר בייעודו הרוחני ובחובתו בעבודת ה'. הציצית כתזכורת לתכלית החיים הציצית אינה רק פרט לבוש הלכתי, אלא תזכורת רוחנית מתמדת. כאשר יהודי לובש ציצית, הוא נושא עמו סימן חי שמחזיר אותו בכל רגע אל תכליתו. חז"ל מלמדים אותנו שכאשר יש לאדם מזוזה בפתחו וציצית על בגדו, הוא מוקף בתזכורות של קדושה שמ...

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש — בית שמש, שכונת מגדל אור מבוא — שתי שאלות שכל אחד שואל נשאלתי שתי שאלות חשובות בענין ברכת הלבנה: ראשית — האם אפשר לברך באור היום? לא אחת לפני השקיעה רואים את הלבנה, וזה דבר מאוד יפה — האם אפשר לברך? שנית — האם אפשר לברך בליל שבת? לא אחת יוצא שהאדם במהלך השבוע טרוד, מעסקיו, עייף, מותש, מגיע לערב ושוכח את ברכת הלבנה. א — ברכת הלבנה באור היום הפוסקים כותבים שכשם שאור הנר לא מורגש ביום, כך גם הלבנה לא מורגשת באור היום 1 . ויש לברך בזמן שהקדוש ברוך הוא שם אותה ובמטרה שלה — להאיר את הלילה. "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ" 2 כל אחד יש לו את התפקיד שלו. הלבנה תפקידה להאיר בלילה, ולכן באור היום אין מקום לברך עליה. ב — ברכת הלבנה בליל שבת — דברי הראשונים השאלה הזאת כבר כתובה בימי הראשונים: בתשובת הרשב"א 3 , בדברי רבי מנחם עזריה מפאנו 4 , ועוד כמה ראשונים — שכותבים שוודאי שלכתחילה אין לברך את ברכת הלבנה בליל שבת . יש לזה שלושה טעמים עיקריים: ט...