הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

מקור הדבר בגמרא שאלה שרבים שומעים עליה אך לא תמיד יודעים את המקור: האם ציפורניים שנפלו על הרצפה מסוכנות לנשים בהריון? התשובה היא: כן, יש מקור הלכתי ברור לדבר . הגמרא במסכת מועד נידה דף י״ז עמוד א׳ מונה כמה דברים מסוכנים, ואחד מהם: "ציפורן שנפלה על הרצפה — אם אישה מעוברת עוברת שם, זה עלול חלילה לגרום להפלה." מסביר המהר״ל שזו סכנה סגולית — לא בהכרח אנחנו מבינים את הטעם או המנגנון, אבל חז״ל קיבלו מסורת שיש בכך סכנה. מה הטעם? — הסבר הנמוקי יוסף והרן 1. הנמוקי יוסף (על מו״ק י״ח): "הציפורניים עלולות להזיק לאישה מעוברת מפני המיאוס והגועל שבהן." כלומר: אישה בהריון רגישה מאוד. תחושת גועל פתאומית ממראה ציפורניים מלוכלכות על הרצפה עלולה להשפיע לרעה על האישה ועל העובר, אפילו אם ההשפעה אינה מיידית . 2. הר״ן (על מו״ק י״ח) מביא שני טעמים: א. איסטניסות (רגישות יתר): "נשים בהריון רגישות מאוד לכל ריח או מראה דוחה, ולעיתים אינן יכולות לסבול אפילו ריחות שאחרים לא מבחינים בהם." הר״ן מסביר שנשים הרות מפתחות רגישות חריגה לדברים שאינם נקיים או נעימים, וזה יכ...

גזיזת ציפורניים בערב שבת — מדוע לא ביום חמישי? מצוות נקיון והכנה לכבוד שבת מרן השולחן ערוך (אורח חיים סימן ר״ס סעיף א׳ ) כותב בפשטות: "יש מצווה לאדם להתרחץ בערב שבת, ולגלח ראשו, ולגזוז ציפורניו לכבוד שבת." מקור מצווה זו מההנהגתו של רבי יהודה בר אלעי במסכת שבת. הראשונים מסבירים שזה חלק ממצוות כבוד ועונג שבת — שאדם מגיע נקי, מגולח ומכובד לקראת השבת הקדושה. למה לא גוזז ציפורניים ביום חמישי? אבל יש פרט חשוב שרבים לא יודעים: המשנה ברורה (שם סעיף קטן ו׳ ) מביא בשם האליה רבה : "נוהגים שלא לגזוז את הציפורניים ביום חמישי." מה הטעם? כי הציפורניים לוקח להם שלושה ימים להתחיל לגדול . אם אדם גזז את ציפורניו ביום חמישי, יוצא ש ביום הראשון לגידולם הוא השבת . וזה לא כבוד שבת — שהציפורניים כבר בולטות וגדלות ביום הקודש! כך מסביר המשנה ברורה : "כיון שהציפורניים מתחילות לגדול לאחר שלושה ימים, יוצא שהשבת היא היום הראשון לגידולם, ולא זה כבוד שבת." מתי כן גוזז ציפורניים? ✅ מותר לגזוז: עד יום רביעי בלילה (תחילת י...

 

אלמנה וגרושה — לאחר כמה זמן מותר להינשא? לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל   המקרה: אישה שרוצה להינשא מחדש לפני כמה ימים נשאלתי: מתי אישה אלמנה יכולה להינשא? יש מקרים, לצערנו, שבעל נפטר בטרם עת — מסיבה כזו או מסיבה אחרת — והאישה רוצה להקים בית חדש. יש לה ילדים, והיא רוצה להמשיך בחיים. והוא הדין גם כן לגרושה — יש מקרים לפעמים שצריכים להתגרש, ומתי האישה הגרושה יכולה להינשא? הדין הכללי — תשעים יום המתנה שולחן ערוך אבן העזר סימן י״ג סעיף א׳ פוסק: "כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, הרי זו לא תינשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין צ׳ יום (תשעים יום), חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו, וחוץ מיום שנתארסה בו" . משמע ש אישה אלמנה ואישה גרושה יכולות להינשא ולהקים פרק חדש בחייהן לאחר תשעים יום מעת הפטירה או מעת הגירושין. מה הטעם? "כדי שייוודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון" . הטעם הוא שאם האישה בהריון, יהיה ברור שהילד הוא מבעלה הראשון ולא מבעלה השני. זו תקופה של שלושה חודשים שבה כבר ניכר אם האישה בהריון או לא. האם יש מנהגים נוספים? י...

ברכת הקשת: האם מותר להגיד לחברו שיש קשת בענן? עם כניסת חודש מרחשוון ועונת הגשמים , אחרי שהתחלנו בשמיני עצרת לומר את תפילת הגשם, ובקרוב גם נשאל "ותן טל ומטר לברכה", יקרה לא אחת שנראה קשת בענן. השמש והעננים משתלבים יחד ויוצרים קשת צבעונית בשמים. ודווקא בימים אלו אנו קוראים בפרשת נח: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית". מה מברכים על הקשת? ומה עושים כשרוצים לקרוא לחבר שיבוא לראות? הקשת – אות הברית עם נח הקשת היא סימן לברית שכרת הקב"ה עם נח, שלא יביא עוד מבול לעולם. היא תזכורת שהקב"ה נאמן לבריתו ומקיים את דברו. נוסח ברכת הקשת בשולחן ערוך אורח חיים סימן רכ"ט מובאות הלכות ברכת הקשת. הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו. "זוכר הברית" – זוכר את הברית שכרת עם נח. "נאמן בבריתו וקיים במאמרו" – שלא יביא עוד מבול לעולם. יש מן הפוסקים שמחלקים בין כמה סוגי קשתות, אך המקובל הוא שעל הקשת שרואים מברכים ברכה מיוחדת. ואין זו רק רשות אלא דין מפורש בשולחן ערוך: ברכת שבח שב...

  מה המשותף למשה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא? מעבר לגדלותם בתורה ובמידות — כולם זכו להיפטר בגיל מאה ועשרים שנה. המדרש ספרי בפרשת וזאת הברכה מחבר בין ארבעתם, ומהחיבור הזה נובע שיעור מעשי לחיי כל אחד ואחד: איך שמחים באמת בחג, ואיך זוכים לאריכות ימים ושנים טובות. בשיעור שנמסר מתוך הסוכה, הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הסוד. שלוש המצוות של החג — והקושי בשמחה בחג הסוכות יש שלוש מצוות מרכזיות: מצוות הסוכה, נטילת ארבעת המינים, ומצוות "ושמחת בחגך". אבל הרבה שואלים בכנות: איך אפשר לשמוח כשלא תמיד קל? כשאדם עצוב, כשמרגיש שחסר לו משהו? התשובה, כפי שמוסבר בהרחבה בתורת החסידות, טמונה במילה אחת: ביטול . סוד השמחה: "ויספו ענוים בה' שמחה" הנביא ישעיהו (כ"ט, י"ט) אומר: "ויספו ענוים בה' שמחה". מי הוא השמח? דווקא העניו. ואת זה רואים אצל משה רבנו, עליו מעידה התורה עצמה: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב, ג'). אך כאן נדרשת דיוק חשוב: ענווה איננה הכחשת המעלות . להיפך — העניו מכיר את מעלותיו ויכולו...

בכל יום מימי חג הסוכות נכנס לסוכה אורח עליון – זהו סוד ה"אושפיזין" שגילה הזוהר הקדוש. אך מלבד שבעת הרועים, מבקרים בסוכה גם שבעה מרבותינו נשיאי החסידות. וביום השני של החג מתגלה קשר מפתיע בין יצחק אבינו, המגיד ממעזריטש, ומאמרו של הלל הזקן "אם אני כאן – הכל כאן", שנשמע כגאווה ובאמת הוא שיא הענווה. בשיעור שנמסר מתוך הסוכה, הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הדברים. שבעת האושפיזין של הזוהר הזוהר הקדוש (פרשת אמור, ק"ג ע"ב – ק"ד ע"א) מלמד שבכל יום מימי החג נכנסים לסוכה שבעה אורחים עליונים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. כולם באים בכל יום, אלא שבכל יום אחד מהם הוא המוביל, ועמו שפע מיוחד לכל היושבים בסוכה. האושפיזין החסידיים על פי מסורת חב"ד, גילה הרבי הריי"צ שבנוסף לשבעת הרועים מבקרים בסוכה גם שבעה מנשיאי החסידות: הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. ואם תשאלו – איך ביקר דוד המלך בסוכות שנעשו לפני שנולד? התשובה: המבקר הוא הנשמה, שמקור...

השנה יום הראשון של חג הסוכות חל בשבת. כידוע, בשבת אין מנענעים את ארבעת המינים — חכמים גזרו שמא יטלטלנו ארבע אמות ברשות הרבים, כפי שגזרו על תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת. אם כן עולה שאלה מעשית: האם לאגוד את הלולב כבר בערב החג, או שמא נמתין? ומהו הפירוש המיוחד של רבי לוי יצחק מברדיטשוב לפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון"? הגזירה על נענוע הלולב בשבת מצוות ארבעת המינים מהתורה היא ביום הראשון, כדכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'). אולם כשיום הראשון חל בשבת, ביטלו חכמים את הנענוע מחשש טלטול — בדיוק כמו שקרה השנה בשופר של ראש השנה, שתקענו רק ביום השני. יש לציין שגזירה זו אינה נוהגת בבית המקדש — שם מנענעים גם בשבת. מצוות הסוכה והשמחה מתחילות מיד אמנם מצוות ד' מינים נדחית ליום השני, אבל מצוות הסוכה מתחילה כבר בליל החג, וכך גם מצוות השמחה — "ושמחת בחגך" (דברים ט"ז, י"ד), שנאמרה בחג הסוכות שלוש פעמים חיזוק. והשמחה אינה סטטית: מעלין בקודש, וכל יום צריך להוסיף בשמחה על קודמו....

למה תוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים? שאלה קלאסית עולה מדי שנה: אם בראש השנה שחל בשבת מבטלים חכמים את מצוות התקיעה בשופר מחשש לגזירת רבא – מדוע במוצאי יום הכיפורים, שגם הוא "שבת שבתון", כן תוקעים בשופר? במאמר זה נבאר את דברי התוספות במסכת מגילה כ ע"ב, בשם ר"י הלוי, ואת שני התירוצים המרכזיים לסוגיה. הרקע: גזירת רבא בראש השנה שחל בשבת כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, וטעם הדבר מבואר בגמרא (ראש השנה כ"ט ע"ב) בשם רבא: גזרו חכמים שמא יטול אדם את השופר ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, או שילך עמו אצל הבקי כדי ללמוד ממנו את סדר התקיעות – ובכך יעבור על איסור הוצאה או טלטול בשבת. השנה, בראש השנה תשפ"ז שחל בשבת, אכן לא תקענו ביום הראשון של החג. השאלה: יום הכיפורים הוא שבת שבתון גם יום הכיפורים הוא "שבת שבתון" ואיסורי הוצאה וטלטול נוהגים בו במלואם. במוצאי יום הכיפורים נהגו ישראל לתקוע בשופר, כזכר ליובל שהיה מתחיל בעשור לחודש השביעי (ראה שולחן ערוך או"ח סימן תרכ"ג ס"ו וברמ"א שם). אם כך – מדוע לא ...

מדוע נהגו לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים, מיד בסיום קדיש דתפילת הנעילה? הרי אין ציווי מפורש בתורה על תקיעה זו כפי שיש בראש השנה. שאלה זו נשאלת בכל שנה מחדש, ובשיעור זה נברר חמישה טעמים עיקריים מדברי הראשונים, את זמנה המדויק של התקיעה, ואת מעלת הסעודה שלאחריה. זמן התקיעה – ממש במוצאי היום ראשית יש לשים לב שהתקיעה נעשית דווקא במוצאי יום הכיפורים, בסיום הקדיש שלאחר תפילת הנעילה. יש הנוהגים לתקוע כבר בבין השמשות, ולכן אין התקיעה מתירה את האכילה והשתייה – אלו מותרות רק בצאת הכוכבים של יום הכיפורים. טעם א׳ – זכר לתקיעת שנת היובל ה מרדכי כותב שנהגו לתקוע זכר לתקיעה שהיו תוקעים בשנת היובל, שבה יצאו העבדים לחירות. שהרי היובל היה חל דווקא ביום הכיפורים, וכפי שאומרת התורה: "ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". דיני יובל אינם נוהגים היום, כפי שכותב ה רמב״ם , כיוון שאין כל יושביה עליה, אך התקיעה נשארה למנהג. השגת הסמ״ג וההגהות מיימוניות ה סמ״ג וה הגהות מיימוניות תמהו על טעם זה: אם באמת רוצים לעשות זכר ליובל, היה מן הראוי לתקוע פעם ביובל בלבד, ולא בכל שנה ושנה. ולכן הביאו ט...

  בשבת האחרונה נשאלתי שאלה מעשית ובוערת לימים אלו: האם מותר לקנות בגד חדש וללבוש אותו בראש השנה? השאלה נראית פשוטה, אך כדי להשיב עליה נצטרך לרדת לשורש עמוק יותר – האם בכלל יש חיוב של שמחה בראש השנה כמו בשאר המועדים? האם יש חיוב שמחה בראש השנה? בחג הסוכות ובחג המצות נאמר במפורש "ושמחת בחגך", ואנו מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה". השאלה הפשוטה היא – האם גם בראש השנה קיים חיוב זה? לכאורה יש ראיה ברורה שכן. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקצ״ז) פוסק: "בראש השנה אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בו." וכך אנו רואים אצל עזרא ונחמיה שאכלו מעדנים ביום זה. אנשים גם נוהגים להביא בשר שמן ויין טוב לשולחן החג – מה שמלמד לכאורה על חיוב של שמחה. הצד השני של המטבע – ראש השנה כיום דין אך מנגד עומדות שתי הלכות משמעותיות: אין אומרים הלל בראש השנה – בסוכות ובפסח כן, אך בראש השנה לא. מרן השולחן ערוך בסימן תקפ״ד מסביר שהסיבה שלא אומרים "מועדים לשמחה" בתפילת ראש השנה, בשונה משלושת הרגלים, היא שאי...

סיימת את תפילת שמונה עשרה, אמרת "עושה שלום", עשית שלושה צעדים לאחור – ועכשיו? רבים חוזרים מיד למקומם או מתיישבים. אבל השולחן ערוך פוסק במפורש שאסור – והטעם שמובא בגמרא קשור ישירות ליום הכיפורים. ההלכה הזאת יוצאת היישר מתפילת חנה. תפילת חנה – אמא של הלכות התפילה בהמשך לדברינו על תפילת חנה שקוראים בהפטרה של יום הראשון של ראש השנה: הגמרא במסכת ברכות לומדת מתפילתה כמה וכמה הלכות שנפסקו להלכה למעשה בשולחן ערוך. למשל: שיכור לא יתפלל – כי עלי הכהן חשב אותה לשיכורה. עוד: לא מספיק להתפלל בלב – צריך להוציא את הדיבור בפה, שנאמר "שפתותיה נועות". ומצד שני, לא מתפללים בקול רם אלא בלחש. וכמובן – צריכה להיות כוונה בתפילה. הימים הנוראים: מותר להתפלל בקול? אמנם בכל השנה מתפללים בלחש, אבל יש פוסקים שהתירו בימים הנוראים – ראש השנה ויום כיפור – להתפלל קצת יותר בקול רם, אם זה מביא לכוונה גדולה יותר. יש על מי לסמוך. עם זאת, הרב יצחק יוסף בהלכות יוסף מביא שהספרדים לא נהגו בכך, אלא נוהגים לפי המקובלים שגם בימים אלו מתפללים בלחש. ההלכה המפורשת: שו"ע סימן קי"ח סעיף ג...

בכל שנה, ביום הראשון של ראש השנה, אנחנו קוראים בהפטרה את תפילת חנה. כולם יודעים שהגמרא אומרת ששרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה. אבל כאן מתחילה שאלה מרתקת: באיזה יום חנה התפללה בעצמה? התשובה מפתיעה – ומלמדת אותנו איך להתפלל בראש השנה. מה קוראים בראש השנה? בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקפ"ד סעיף ב') מובאים דיני קריאת התורה בראש השנה: מוציאים שני ספרי תורה – בראשון קוראים את פקידת שרה, ובשני את עניינו של יום בפרשת פנחס. ובהפטרה של היום הראשון – תפילת חנה מספר שמואל. מדוע דווקא שרה וחנה? הלבוש, המגן אברהם, האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו והמשנה ברורה כותבים: בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"א עמוד א') מובא ש שרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה וזכו לילדים. לכן אנחנו קוראים בפרשיות אלו – לעורר את היום המסוגל לפקידה. אבל מתי התפללה חנה בעצמה? שחנה נפקדה בראש השנה – זה מפורש ואין על זה ויכוח. אבל השאלה היא מתי הייתה התפילה שלה? החתם סופר, בהגהותיו לשולחן ערוך (סימן תר"א), כותב שמפורסם הדבר שתפילת חנה הייתה בראש השנה, וכך מביא גם השל"ה...

  למה בראש השנה אנחנו תוקעים דווקא בשופר פשוט של איל? הרי אפשר היה לקחת חצוצרה יפה ומכובדת, או כל כלי נגינה אחר, ולעשות תקיעות מרשימות הרבה יותר… השאלה הזו נשאלה לאחרונה, והתשובה מגלה סוד עמוק על מהותו של יום הדין. בבית המקדש תקעו גם בחצוצרות קודם כל, צריך לדעת: דווקא בבית המקדש תקעו בחצוצרות ובשופר ביחד. כך מביאה המשנה במסכת ראש השנה, וכך נאמר בתהלים (צח, ו): "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" – דהיינו, לפני השם, במקדש. במקדש תקעו בחצוצרות כמעט בכל יום, בשעת הקרבת הקרבנות. ספר החינוך (מצוה שפ"ד) מסביר את הטעם: התקיעה נועדה להזכיר לכהן לכוון את מחשבתו לקרבן, ולא להסיח את דעתו למחשבות אחרות. אבל בראש השנה היה משהו מיוחד: החצוצרות עמדו בצדדים, והשופר עמד באמצע. מצוות היום היא בשופר, ולכן השופר תקע ארוך והחצוצרות תקעו קצר. ומחוץ למקדש – "במדינה" – תוקעים דווקא בשופר בלבד. הגימטריא המדהימה של סימן תקפ"ו כל דיני השופר נמצאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"ו . ויש כאן נקודה מופלאה: תקפ"ו בגימטריא הוא 586 – בדיוק הגימטריא של המילה שופר (ש=300...

  למה לא מברכים את חודש תשרי? הטעמים המרתקים מאחורי המנהג בשבת שלפני ראש השנה קורה משהו יוצא דופן: בכל שבת שלפני ראש חודש אנו נוהגים לברך את החודש הבא עלינו לטובה – אבל דווקא את חודש תשרי, החודש החשוב מכולם, אף קהילה בישראל לא מברכת. מדוע? בואו נצלול למקורות ולטעמים המרתקים. מקור המנהג: ברכת החודש בשבת ידוע שמברכים את החודש לפני שהחודש מגיע. המנהג הזה מוזכר כבר בראשונים: אנו רואים ב מחזור ויטרי , ב אור זרוע , ב ספר היראים , ב שלטי גיבורים ועוד, שנהגו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. ולמה דווקא בשבת? בסידור רב עמרם גאון רואים שנהגו להזכיר את ראש החודש בליל ראש חודש או בראש חודש עצמו. האחרונים מבארים: היות ובשבת כולם מתכנסים בבית הכנסת, לכן נהגו לברך בזמן הזה ולהזכיר שראש חודש מגיע. עיקר הטעם הוא פשוט – להזכיר לעם : תדעו, בשבוע הקרוב הולך להגיע ראש חודש. ביום ההוא נוהגים לשנות בתפילה, להוסיף יעלה ויבוא, להתפלל מוסף, ונשים נזהרות ממלאכה. יש גם טעמים שזה כעין ההכרזה של המולד כשהיו מקדשים את הלבנה בבית הדין – אבל עיקר הטעם הוא ההכרזה. התופעה המוזרה: תש...

  מי שישן בראש השנה – מזלו יישן: המקור ההלכתי וההיתרים רבים שואלים: האם מותר בראש השנה ללכת "לחטוף שינה", להתנמנם קצת, או שיש בכך בעיה? יש האומרים שמי שישן בראש השנה – מזלו לא יישן כל השנה. מהו המקור לדברים, והאם יש מקרים שבהם מותר להקל? בואו נצלול למקורות. המקור: דרכי משה בשם הירושלמי המקור למנהג נמצא ב דרכי משה , החיבור שכתב הרמ"א על גבי הטור. שם, בסימן תקפ"ג, הוא כותב שכתוב בגמרא ירושלמי בראש השנה: "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה" והפירוש: מי ששוכב לישון בראש השנה – ישכב מזלו. וכך מביא הרמ"א בשולחן ערוך בסימן תקפ"ג שזהו מנהג טוב לא ללכת לישון בראש השנה. וכך פוסקים גם האחרונים הגדולים: אדמו"ר הזקן מביא את הדין להלכה בשולחן ערוך שלו, וכן ה כף החיים וה משנה ברורה – כולם מביאים שלא טוב ללכת לישון בראש השנה. הבעיה: איפה הירושלמי הזה? אבל בדבר הזה צריך לתת דגש חשוב. ה ערוך השולחן , מגדולי הפוסקים, כותב בסימן תקצ"ז שלא מצאנו מקור לירושלמי הזה שמביא הדרכי משה. וכך מביאים עוד אחרונים רבים – חיפשנו את הירושלמי הזה ולא...

כשאנו קמים בבוקר ראש השנה, אחרי ליל התפילה שבו קיבלנו עלינו עול מלכות שמיים, אנו פותחים את סידור התפילה ומגיעים לפיוט המוכר "אדון עולם אשר מלך". רבים מאיתנו אומרים את המילים כשגרה, אך מעטים יודעים על הסגולה העצומה הטמונה בכוונה עמוקה בתפילה זו דווקא בבוקר ראש השנה. רבי אליהו שפירא מפראג, מגדולי הפוסקים שחי לפני למעלה מ-300 שנה, מביא בספרו המפורסם "אליה רבה" הבטחה יוצאת דופן מגדולי הגאונים: מי שמכוון בכוונה נוראה באמירת "אדון עולם" בבוקר ראש השנה – זוכה שכל תפילותיו במשך היום כולו יתקבלו, השטן לא יוכל לקטרג עליו, ואויביו יפלו לפניו. רקע היסטורי: האליה רבה והמקורות רבי אליהו שפירא והספר "אליה רבה" רבי אליהו שפירא מפראג חיבר שני ספרים חשובים: "אליה רבה" (אליה גדול – חיבור ארוך ומפולפל) ו"אליה זוטא" (אליה קטן – חיבור מקוצר), על גבי החיבור ההלכתי המכובד "לבוש" שכתב רבי מרדכי יפה, תלמיד הרמ"א. ספר "אליה רבה" תופס מקום מכובד ומרכזי בפסיקה ההלכתית, והוא מצוטט על ידי כל גדולי האחרונים ללא יוצא מן הכלל...